פסק-דין בתיק בג"ץ 8575/04

השופטת א' פרוקצ'יה:

1.        עניינה של העתירה בבקשת העותרים כי תוענק לעותרת  תעודת זהות של אזור יהודה ושומרון בהליך של איחוד משפחות עם העותר, תושב האזור.

2.        העותר  הנו תושב קפין שבנפת טול כרם. העותרת  נולדה אף היא בקפין אך עברה לירדן בשנת 1976 והיא בעלת תעודת זהות ירדנית. העותרים נישאו בשנת 1980 ונולדו להם שמונה ילדים, חלקם בשטחים וחלקם בירדן. כיום מתגוררים העותרים בביתם שבכפר קפין, ילדיהם לומדים בבתי ספר בשטחים ומרכז חייהם הוא בשטחים. ביום 6.12.00 הגיש העותר בקשה לאיחוד משפחות עבור אשתו. הבקשה לא נענתה עד היום, ומכאן עתירה זו. 

3.        עמדת המשיב היא כי יש לדחות את העתירה. בהתאם להסכם הביניים בין ישראל לבין הרשות הפלסטינית הסמכות בתחום מרשם האוכלוסין עברה לרשות הפלסטינית והיא המוסמכת כיום להעניק רשיונות לישיבת קבע ורשיונות ביקור באזור. זאת, בכפוף לאישורו של הממשל  הישראלי, במסגרת מכסות שנתיות כוללות הנקבעות על ידי ישראל. על פי נוהל זה, בקשות לאיחוד משפחות מוגשות על ידי תושבים פלסטינים לגורמי הרשות הפלסטינים, ואלו מעבירים הבקשות לאישורה של ישראל, בהתאם לשיקול דעתם. המשיב, מפקד האיזור, אינו דן בבקשות לאיחוד משפחות שאינן מוגשות באמצעות הרשות הפלסטינית וגם אין הוא מוסמך לדון בבקשה כאמור בלא שעברה קודם הליך של אישור ברשות הפלסטינית. יתר על כן, המשיב מוסיף בתגובתו כי בקשת העותרים אינה יכולה להידון בשלב זה שכן לאור המצב הביטחוני, ומאז ספטמבר 2000, הבקשות לאיחוד משפחות באיזור אינן מטופלות; כיום לא מתקיים קשר בין ישראל לרשות הפלסטינית בתחום זה, וממילא לא ניתנים אישורים של הממשל הישראלי לאיחוד משפחות באזור.

4.        אשר לעותרים בענייננו, העותר הוא אמנם תושב האזור אולם בין השנים 1978-2000 שהה במשך מרבית הזמן בחו"ל. הוא נישא בירדן וששה מתוך שמונת ילדיו נולדו שם. העותרת נכנסה לאזור ביום 29.8.00 באמצעות דרכון ירדני ברשיון ביקור בתוקף לשלושה חודשים, ומאז סוף חודש נובמבר 2000 היא שוהה באזור שלא כדין. ילדיו הקטינים של העותר רשומים במרשם האוכלוסין של האזור, בהסתמך על הסכם הביניים משנת 1995 המאפשר רישומו של ילד עד גיל 16 שאחד מהוריו הוא תושב האזור, בלא צורך בהסכמתו של הצד הישראלי. בשנת 1983 הגיש העותר בקשת איחוד משפחות עבור אשתו. הבקשה טופלה אך לא אושרה נוכח העובדה שהעותר יצא מהאזור במרץ 1983 ולא שב במהלך ארבע השנים הבאות.

לאור כל האמור עמדת המשיב היא כי אין עילה להתערבותו של בית המשפט ודין העתירה להידחות.

5.        נתנו דעתנו לפרטי העתירה ולתגובת המשיב והגענו לכלל מסקנה כי יש לדחותה באין עילה משפטית להתערבותנו. על פי סעיף 28(11) לתוספת הראשונה לנספח האזרחי להסכם הביניים עם הרשות הפלסטינית (כתבי אמנה 1071, כרך 33, בעמ' 215) הרשות הפלשתינית הינה הגורם המוסמך לטפל כיום בבקשות לאיחוד משפחות של תושבי האזור. עליה מוטלת האחריות הראשונית להעביר את הבקשות לטיפול הגורמים הישראליים. בהינתן הנתק הקיים כיום בין הרשות הפלשתינית לגורמים הישראליים בענין זה, ובהעדר פנייה של הרשות כאמור, לא יכול בית משפט זה להושיע את העותרים. על עוד המצב הקיים נמשך, אין מנוס מדחיית עתירה זו ועתירות דומות לה על הסף, וכך נהג בית משפט זה גם בעבר (בג"ץ 4297,6477/04 יאסין נ' המנהל האזרחי ביהודה ושומרון (טרם פורסם); בג"ץ 4332/04 נאנסי נ' מפקד כוחות צה"ל (טרם פורסם)).

           העתירה נדחית על הסף.

           ניתנה היום, כ"א בסיון תשס"ה (28.6.05).

ש ו פ ט ת                                                   ש ו פ ט                                                 ש ו פ ט ת    

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: